A friend in need

מעשה שהיה כך היה.... (הכל אמיתי....)

הרבה זמן לא עשיתי הפעלת יום הולדת. אני מאד רגילה ללכת לחוגים שלי פעם בשבועיים, לדעת שכל החומרים והציוד שלי נמצאים כבר שם ואין הרבה מה להכין.

היום העברתי הפעלה בקיסריה (כן כן, עד לשם נסעתי).

אז קצת רקע לסיור, לבעלי ולי יש הסכם, הוא מכין לי את המשטחי פימו, בגודל, במספר ובצורה שאני מבקשת. הוא חותך לי מדבקות, ובכלל עוזר לי עם ההכנות. אני מסדרת את הארגז לסדנא. היום סיכמנו עם כלת היום הולדת שנעשה את השמות של המשתתפות.


בדרך ליום ההולדת, אני תמיד עוברת עוד פעם בראש על הציוד שאני צריכה להפעלה ועושה "וי" בראש על כל הרשימה. היום כמעט היתה תאונה בכביש החוף. בסביבות איזור יקום אני נזכרת שלא לקחתי את חותכני האותיות שבלעדיהם אין לי אפשרות לסיים את הסדנא.

כנעט שמתי ברקס ואחורה פנה, אבל יודעת שזה ללא הועיל, כי אין לי את הזמן הזה. מריצה סצינות בראש איך אני חותכת ידנית עכשיו 70 אותיות ומבינה שזה לא אפשרי. ברגע של תושיה אני חושבת על לקנות סט נוסף של חותכני אותיות, אבל איפה?

מרימה טלפון בהול לחברתי ענת, שתמיד לצידי, ואומרת לה, עוד לפני ה "מה נשמע" "תעזרי לי דחוף!" תמצאי לי חותכני אותיות בדרך לקיסריה."

כל זה קורה כשאני דוהרת במהירות של 120 קמ"ש על כביש החוף. כן?

תוך דקות ספורות, ענת מוצאת משהו שנקרא שבלונאות בסטימצקי, ומוצאת לי סניף של סטימצקי בקניון אם הדרך. אני, תוך כדי שעטה לכיוון צפון מסתכלת ימינה, שמאלה, רואה שאני עוברת במהירות את פולג ואז נתניה ואומרת לעצמי (וענת), עוד לא עברתי את אם הדרך. "יופי, ענת אומרת לי, "תעצרי שם, היא שמרה לך סט בקופה, ספרי לי אחר כך איך היה...."


עם אצבעות שלובות ותפילה קטנה בלב שזה אותיות בגודל שאוכל להשתמש, נכנסת לקניון, רצה לכוון החנות, נכנסת ללא נשימה. מתפרצת לתור ואומרת לקופאית, "התקשרה אלייך מישהי לגבי אותיות? זה אני!" תוך פחות מ - 7 דקות הייתי חזרה בדרכי לכיוון קיסריה.

ההפעלה עברה ללא תקרית והסתיימה בכיף גדול. הפונט של האותיות היה שונה ואפילו יותר יפה בעיני. נראה לי שאני מאמצת את הפונט הזה לעתיד.

אז ענתו'ש, שוב המון תודה על ההתגייסות ועל המהירות ועל זה שאת יודעת מה אני צריכה בדיוק כשאני צריכה את זה.

הפוסט הזה מוקדש לך.

תודה!


29 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול